דיאליזה בבית

לא עושים לבד !

האתר בשלבי הקמה

מדינת ישראל מכירה בחשיבות הדיאליזה הביתית

נפרולוגים ומחקרים קובעים:

דיאליזה ביתית, מביאה לירידה בתחלואה, עליה בתוחלת החיים, מונעת סיבוכים ומשפרת את איכות החיים

"תפיסת החשיבה היצירתית של סטיב ג’ובס, כמו גם של אלברט איינשטיין, מבוססת על ההנחה שאי אפשר ליצור חידוש אמיתי מתוך אותן דרכי חשיבה ישנות."

בישראל, שיעור המטופלים בדיאליזה ביתית הוא כמעט אפס !

לא בגלל טכנולוגיה חסרה, לא בגלל חוסר תקציב — אלא בעיקר בגלל חשיבה מקובעת.

במקום לראות את הבית כמקום של חופש, נוחות ושליטה,רוב המערכת עדיין שבויה במודל הישן של טיפול במכונים, כאילו “כך זה תמיד היה — אז כך זה גם צריך להיות”.

קרא עוד על יתרונות הדיאליזה הביתית

יותר נוח

יותר עצמאות

גמישות בזמני טיפולים

יותר רגוע

בלי נסיעות והסעות

יותר פרטיות

בלי כאבים

מתי שנוח לך

כמה מטופלים בישראל עושים דיאליזה בבית ?

בגלל שרשרת של מחדלים

ממשרד הבריאות דרך קופות החולים ועד למכונים. כולם חושבים שדיאליזה בבית זה כמו להרכיב רהיט מאיקאה... "עשה בעצמך". כולם מתנערים מאחריות. את המחיר משלם המטופל

כי משרד הבריאות עשה סיבוב פרסה:

מהקפדה על בטיחות – להפקרת המטופלים בבית
המשרד אשר קבע נוהלים ותקנות דרקוניות לגבי טיפולי הדיאליזה, שינה את כללי המשחק, היום הוא שולח את המטופלים לעשות דיאליזה בבית לבד... בלי ליווי מקצועי... בלי לקחת אחריות! ... קרא עוד

כי קופות החולים משאירות חלק ניכר מהתקציב בקופה.

המדינה הסמיכה את קופות החולים לנהל את התקציב ולהעביר אותו לכל המכונים בכדי שיעניקו טיפול מציל חיים למטופלים. אבל בדרך משהו קורה. לא כולו עובר באמת לטובת טיפול הדיאליזה עצמו. ממש לא למה שהתכוון המחוקק... תקציב הדיאליזה יוצר עודף משמעותי בקופות וזה נראה כדרך עקיפה לסתום חורים בגירעון השוטף של הקופות,
קרא עוד

כי כלם טומנים ידם בצלחת ...

המדינה מעבירה כ 28,000 ₪ לכל מטופל בחודש... אבל בדרך, החתול שותה את החלב... קרא עוד

כי מכוני הדיאליזה פועלים בניגוד עניינים

למכון הדיאליזה אין תמריץ כלכלי ממשי לקדם את השירות הביתי. מצד אחד המכון מרוויח תקציבית על עצם הפעלת תחום הדיאליזה הביתית, אך מצד שני אין לו עניין אמיתי לעודד מעבר רחב של מטופלים לבית
קרא עוד

כי המטופלים מספיק נבונים...

הם מצביעים ברגליים, הם לא מוכנים לקחת את הסיכון ואת האחריות...
קרא עוד

מי מפחד
מדיאליזה בבית

מה הסיכונים
בטיפול עצמי

מה הסיכונים בדיאליזה ב"טיפול עצמי" ?

סיכונים רפואיים

פגיעה בגישה הווסקולרית (פיסטולה/צנתר): החדרת מחטים ללא מיומנות עלולה לגרום לדימום מסיבי, קרישיות או זיהום קשה.
אירועים חריפים בזמן טיפול: ירידת לחץ דם חדה, איבוד הכרה, הפרעות קצב לב או תגובה אלרגית — מצבים הדורשים תגובה מיידית של צוות רפואי מיומן.
תפעול שגוי של המכשור: טעות בהפעלת מכונת הדיאליזה או במערכת טיהור המים עלולה להביא לזיהום חמור בדם (ספסיס), לחוסר איזון אלקטרוליטי (כמו אשלגן או סידן) או לפגיעה מטבולית חריפה.
טעויות במתן תרופות: מתן הפרין במינון עודף עלול לגרום לדימום קטלני, בעוד שמינון חסר יוביל לקרישת הדם במערכת.

סיכוני בטיחות

חשמל ומים: תקלה בחיבור חשמל או במערכת המים באמצע טיפול עלולה לעצור את התהליך ולהעמיד את המטופל בסכנת חיים כשהוא מחובר למכונה.
היעדר תנאים סטריליים: חוסר הקפדה על חיטוי, שטיפת ידיים או שימוש בציוד חד־פעמי תקין מעלה משמעותית את הסיכון לזיהומים מסכני חיים.
אי־זיהוי סימנים מוקדמים: מטופל שאינו מיומן לא יזהה תופעות מקדימות כמו שינוי בצבע העור, סימני דלקת בפיסטולה, ירידת סטורציה או נפיחות חריגה.

לצד היתרונות המשמעותיים של דיאליזה בבית, קיימים גם סיכונים רפואיים ובטיחותיים שאי אפשר להתעלם מהם. חשוב להכיר אותם כדי להבין מדוע נדרש ליווי מקצועי צמוד."

דוגמאות לסיבוכים אפשריים

דימום חריף מפיסטולה שלא נעצר בזמן - סכנת חיים מיידית.
חדירת אוויר למערכת (אייר אמבוליזם): עלול לגרום לאוטם מוחי או ריאתי קטלני.
ספסיס (זיהום דם): שימוש בציוד לא סטרילי עלול להסתיים במוות.
היפרקלמיה: טיפול לא מלא או לא נכון עלול להביא להפרעות קצב קטלניות.
התעלפות באמצע טיפול: ללא יכולת ניתוק - מצב מסכן חיים .

מה יקרה כאשר
למטופל דיאליזה בבית ייגרם נזק כתוצאה מחוסר מיומנות מספקת?

של מי האחריות ?

האם זו רשלנות רפואית?

למכוני הדיאליזה יש את התקציב הדרוש והם בעלי יכולת טכנית וארגונית לספק שירות של אחות מוסמכת בבית.

בנסיבות אלו, הימנעות מסיפוק השירות למרות האפשרות לספקו אינה אילוץ – אלא בחירה כלכלית מודעת שנעשית על גב המטופל.

“מכון המתיר טיפול ללא אחות מפר את הסטנדרט המחייב ופוגע באמון הציבור, כשהוא מפקיר את ביטחונו הרפואי של המטופל ומעמיד את חייו בסכנה.”

במקרה של סיבוך רפואי או סכנת חיים, ייתכן שהדבר ייחשב רשלנות רפואית מוסדית, אין מדובר ב"תקלה אישית" של המטופל אלא בהפרת חובת זהירות של המכון. בדיוק כפי שמנתח החורג מהסטנדרט הרפואי הסביר נושא באחריות אישית.

“האחריות אינה ניתנת להעברה למטופל, משום שהמטופל איננו בעל הכשרה רפואית ואיננו יכול לשמש תחליף לאחות מוסמכת. מעבר לכך, למטופל אין את היכולת והכישורים להעריך באמת את חומרת הסיכונים הרפואיים שהוא נוטל על עצמו.

לכן, גם אם יחתום על מסמך שבו הוא מצהיר כי הוא נושא באחריות – חתימה זו לא תוכל לעמוד בבית משפט, מאחר שנטילת האחריות כביכול נעשתה מבלי שהייתה לו הבנה מקצועית מספקת של המשמעות והסכנה.”

חסמים לביצוע דיאליזה ביתית

בסקרים שבוצעו במדינות המערב נמצא שהפחד מהדיקור העצמי והחשש מנטילת הסיכונים הרפואיים והבטיחותיים הוא בין שלושת החסמים המשמעותיים ביותר למעבר לדיאליזה ביתית, לצד מגבלות מקום בבית וחוסר תמיכה לוגיסטית.

במדינות שבהן קיימות תוכניות סיוע סיעודי (אחות צמודה לפחות בשלבים הראשונים) וסיוע לוגיסטי, שיעורי ההיענות ל- HHD – Home Hemodialysis, גבוהים הרבה יותר – מה שמעיד על תרומתו של הסיוע וליווי להתגבר על החסם העיקרי בדרך ל HHD.

יש מדינות כמו בארה"ב שבהן המטופל נמצא במרחק של 5-6 שעות נסיעה למכון הקרוב אליו מה שמותיר אותו מחוסר ברירה לבצע דיאליזה עצמית ללא סיוע אחות מלווה. זה לא המצב בישראל שהמרחק הממוצע ליחידת הדיאליזה הקרובה הוא כמחצית השעה לכל היותר.

ומה קורה בישראל?

מטופל שפונה למכון ומבקש לקבלי שרותי דיאליזה בבית מקבל הסבר על אופי השרות ומה התנאים הנדרשים. בשלב הראשון הדברים נשמעים מעודדים: מציעים למטופל התקנת מכונה בביתו, הכשרה מקצועית לאחד מבני המשפחה, ומבהירים כי השירות ניתן ללא עלות ישירה למטופל, פרט להוצאות חשמל ומים.

אולם כבר במפגשים הראשונים, לצד ההדרכה המקצועית, מתחיל שלב ההרתעה. המטופל נחשף לשאלות ולתיאורים שמכניסים אותו לחרדה ולספקות: האם הוא מסוגל לעמוד במשימה? האם הוא מוכן לשאת בסיכונים? נאמר לו כי עם סיום ההכשרה – האחריות כולה עליו, וכי המכון אינו נושא באחריות משפטית או רפואית אם יתרחשו טעויות, מחדלים או תקלות בבית.

כך נוצר מצב שבו הסיכוי שמטופל ימשיך לרצות בדיאליזה ביתית עצמית – למרות היתרונות הברורים – הופך לנמוך ביותר.

כאשר המטופל בודק את האפשרות להיעזר בכוח אדם מקצועי, כגון אחות מוסמכת שתגיע הביתה ותבצע את החיבור והניתוק, מתברר שאין דרך מעשית להביא אחות כזו באופן עצמאי, שכן האחריות המשפטית חייבת להיות דרך המכון. ואז נזרקת האמת הכואבת: המכון נותן שרותי פרימיום, הכולל אחות עד הבית – העלות למטופל עומדת על כ 18,000 ₪ בחודש !

ומה קורה בעולם?

אלה שמצדדים או מצדיקים את הדרך שמציע משרד הבריאות, טוענים : “אבל גם בעולם עושים דיאליזה בבית לבד, אז מה אנחנו שונים מהם? מה ההבדל?”

האמת רחוקה מכך. מי שטוען זאת פשוט לא מבין את ההבדלים.

ראשית, החוק שונה ממדינה למדינה. גם הגיאוגרפיה שונה, וגם התקציבים המוקצים אינם דומים. כאשר בוחנים את הדברים בפרמטרים זהים, התמונה ברורה: המדינות שניסו ליישם מודל של דיאליזה ביתית ללא ליווי אחות – גילו שבפועל כמעט ואין מטופלים שבוחרים בו. המספרים קרובים לאפס.

לעומת זאת, במדינות שהשכילו להעמיד אחות מוסמכת בבית המטופל – הנתונים שונים לחלוטין. ככל שנוכחות האחות גבוהה יותר, כך גם אחוז המטופלים הבוחרים בדיאליזה ביתית גבוה משמעותית. המטופלים, בישראל כמו בעולם, אינם טיפשים – הם פשוט לא מוכנים לקחת את הסיכון של טיפול עצמאי ללא ליווי מקצועי.

יש לציין חריג חשוב: במדינות ענקיות דוגמת ארה״ב ואוסטרליה, שבהן פיזור האוכלוסייה עצום והמרחקים בין מטופלים למכוני הדיאליזה הם של 5–6 שעות נסיעה, אין כמעט אפשרות לשלוח אחות הביתה או להביא את המטופל למכון. במציאות זו, לעיתים אין ברירה אלא לאפשר טיפול עצמי – אחרת הפתרון היחיד היה אשפוז קבוע.

בישראל, לעומת זאת, המרחקים קצרים, התשתיות זמינות, והמדינה ממילא מקצה לפי חוק תקציב נדיב במיוחד לדיאליזה ביתית

יתר על כן, בישראל קיים יתרון נוסף: המדינה מקצה לפי חוק תקציב נדיב במיוחד לדיאליזה ביתית. מה שאין באף מדינה. המשמעות היא שאם המשרד היה בוחר במודל הנכון – הצבת אחות צמודה בבית – הנתונים בישראל לא היו 10–20% אלא עשרות אחוזים של מטופלים שבוחרים בדיאליזה ביתית.

פרוט עלויות דיאליזה במכון ובבית

ראשי	סעיף	עלות במכון	עלות בבית

מכונות ומכשור
	מכשור למים/פחת	₪ 80	₪ 333
	מכונות דיאליזה מכונה / פחת	730	667
	אחזקה למכונות דיאליזה	₪ 180	500
	אחזקה למכונות טיהור מים	₪ 110	₪ 400
חומרים מתכלים רפואיים		₪ 4,000	₪ 4,000
כח אדם
	מנכ"ל/הנהלה	₪ 1,400
	מנהל יחידה/אחות ראשית	₪ 1,000
	נפרולוג	₪ 250	₪ 250
	רופא תורן	₪ 650
	אחות דיאליזה	₪ 1,500
	עובדת סוציאלית	₪ 50
	דיאטנית	₪ 100	₪ 100
	עובדי סיוע	₪ 400
	מזכירה	₪ 300
הוצאות שונות
	בדיקות דם	₪ 200	₪ 300
	ניקיון	₪ 250
	כביסה	₪ 200
	כיבוד	₪ 200
	תקשורת	₪ 30
	מיזוג אויר - אחזקה	₪ 150
	חשמל	₪ 280
	מים וביוב	₪ 300
	כורסאותועגלות	₪ 10
	אחזקת רכב	₪ 200
	תחזוקה ותיקונים	₪ 50
	ריהוט כללי	₪ 50
	ניהול חשבונות	ה 80
	רווחים לעסק	₪ 1,000
נדל"ן ושכירות
	שכירות	₪ 1,000
	ארנונה	₪ 170
	ביטוח	₪ 300
	ועד בית/מעלית	₪ 30

האם בכלל צריך תקציב נוסף
למימון "אחות עד הבית"?

התשובה הקצרה: לא.

התקציב הקיים – אם מנוהל כראוי ומופרד חשבונאית – מספיק.
לא רק מספיק בשביל לשלוח "אחות עד הבית" אלא גם לספק סיוע לוגיסטי בהכנת התשתית הדרושה לצורך דיאליזה בבית, שרותים נלוים כמו פינוי פסולת וכדומה

דיאליזה במכון ודיאליזה בבית HHD הן שתי פעילויות שונות מהותית ותפעולית. לכן, הן חייבות להתנהל כ־שני מרכזי עלות נפרדים. אי-אפשר להשתמש בעודפים/גרעונות של פעילות אחת כדי „לטפל” בשנייה. כאשר מבצעים הפרדה חשבונאית ומודדים את העלויות והחיסכון של HHD בפני עצמו, מתקבלת תמונה ברורה: החיסכון המצטבר בדיאליזה ביתית גבוה מספיק כדי לממן במסגרת התקציב הקיים רכיב „אחות עד הבית”.

מדובר בפעילות עסקית נפרדת[ מבנה עלויות שונה וחשוב להפריד ביניהן תקציבית.

במכון: הוצאות כבדות על נדל״ן, כח אדם, תשתיות, טיהור מים בקנה מידה תעשייתי, תחזוקה, ניקיון, ביטחון, הסעות מטופלים, ועוד.
בבית: השקעה בציוד והתקנה חד-פעמית, הדרכה, תחזוקה שוטפת מצומצמת, - אך ללא נדל״ן, וללא רוב ההוצאות התפעוליות של מכון.

החישוב השמרני מצביע על חיסכון עד כ־7,000 ₪ לחודש למטופל בדיאליזה ביתית לעומת טיפול זהה במכון. חיסכון זה כשלעצמו מספיק למימון „אחות עד הבית”:

כאשר המכון נמנע מלשלוח אחות לבית, הוא פועל בניגוד לטובת המטופל. הוא חותר תחת ביטחונו הרפואי כדי להגן על אינטרס כלכלי.
בפועל, המטופל עלול למצוא את עצמו נאלץ לבצע טיפול מורכב ומסוכן ללא ליווי מקצועי – רק משום שהמכון מציג את השירות כבלתי אפשרי כלכלית, למרות שהתקציב מאפשר זאת.

הטיעון „צריך עוד תקציב” לאחות עד הבית, אינו מחזיק מים

הנהלת המכון והצוותים אינם רואים תועלת בקידום המעבר לדיאליזה ביתית.

החיסכון התפעולי בבית עולה על תוספת הציוד הייעודי: גם לאחר אמורטיזציה של מכונה/מערכת מים ביתית והדרכה — החיסכון בעומס משמרות, תשתיות ומבנה גדול יותר.

ליווי אחות בדיאליזה ביתית הוא רכיב ליבה, סטנדרט בטיחותי ולא „שדרוג" ואין להציגו כ־Upsell פרטי.

שורה תחתונה, כשמנהלים דיאליזה ביתית כעסק עומד-בפני-עצמו, אין צורך בתקציב נוסף כדי לספק "אחות עד הבית”.

הנתונים, ככל שיהיו קרובים למציאות, מראים תוצאה דרמטית!

לא רק ששרות "דיאליזה בבית" אינו יקר יותר בחישוב למטופל, אלא שגם אם נותנים למטופל "אחות עד הבית" יישארו בקופה כמה אלפי שקלים לא מנוצלים מתקציב שמגיע מהקופה.

יתרונות הדיאליזה בבית

"דיאליזה ביתית הוכחה כשיטה בעלת יתרונות רפואיים רבים. מחקרים הראו שיפור בתוחלת החיים של המטופל, היא מיטיבה עם מחלות לבביות ולחץ דם, מאזנת היטב את המלחים בדם, ולעיתים מפחיתה צורך בתרופות קושרות זרחן. עצם הנגישות לטיפול בבית המטופל והזמן הרב שהיא חוסכת בהתנהלות היומית משפרת רבות את איכות החיים של המטופל". כך לדברי ד"ר שירה גולדמן, נפרולוגית בכירה ומנהלת תחום המודיאליזה ביתית.

במדינות המערב, עד 18% (בניו זילנד) מכלל המטופלים עושים דיאליזה בבית. בהתאם לכל מדינה והתנאים הקיימים בה.

בישראל למרות שיש תכנית מוסדרת בנושא, למרות נהלים שמאפשרים לקופות החולים לממן טיפולי דיאליזה בבית ולמרות התקציב העצום הקיים בחוק, כרבע מיליון שקל בשנה למטופל, מספר המטופלים בדיאליזה בבית קרוב ל 0% !

אז נשאלת השאלה:
אם זה כל כך טוב, למה אין כמעט דיאליזה ביתית בישראל ?

במדינת ישראל, המודל שנקבע והדרך בה מתוקצבים וניתנים טיפולי הדיאליזה יוצרים מצב לפיו אין כל סיכוי שמטופל דיאליזה ירצה או יבקש לעשות דיאליזה בבית. זה אינו תוצאה של מחדל נקודתי אלא של שרשרת אחריות רחבה. החל מהמחוקק, דרך משרד הבריאות, קופות החולים, בתי החולים, ועד המכונים הפרטיים קבלני הביצוע של קופות החולים.
נפרט אחת לאחת:

המחוקק

המחוקק, אף שקבע בחוק תקציב ייעודי ומשמעותי ביותר למימון טיפולי דיאליזה, לא השלים את המלאכה ולא דאג לקבוע מנגנון מחייב, ברור ומפורט שיבטיח כי התקציב המיוחד אכן יועבר וימומש באופן ישיר לטובת המטופלים. מחדל זה הותיר בידי קופות החולים והמכונים חופש פעולה רחב לשימוש בלתי מבוקר בכספים,

משרד הבריאות

משרד הבריאות, אשר תפקידו לפקח ולוודא שהתקציב הייעודי לדיאליזה אכן מגיע למטופלים, הסתפק בהעברת האחריות לקופות החולים ובכך נהג המשרד כאילו שלח את החתול לשמור על החלב: במקום שהכסף יגיע בשלמותו למימון השירות למטופלים, חלק ניכר ממנו 'נשאב בדרך' על ידי קופות החולים והמכונים הפרטיים.
זאת ועוד, בעבר משרד הבריאות קבע תקנות מחמירות ביותר בכל הנוגע לטיפולי דיאליזה: חובה שמטפל יהיה בעל רישיון לעסוק כאח/אחות, תואר ראשון בסיעוד +עם הסמכה ייחודית לדיאליזה, אחרי הכשרה של 15 חודשים במחלקה לדיאליזה, כמו כן נוכחות של רופא במכון, וכן דרישה למינימום אחות אחת לכל ארבעה מטופלים. קווים מנחים אלו נועדו להבטיח שמטופלים יקבלו טיפול בטוח, איכותי ושמירה על חייהם בכל רגע נתון.
עם זאת, באופן שאינו תואם את הסטנדרטים המחמירים שנקבעו בעבר, פרסם משרד הבריאות נהלים חדשים המאפשרים למטופלי דיאליזה בבית לבצע את הטיפול באופן עצמאי, באופן שאינו תואם את הסטנדרטים המחמירים שנקבעו בעבר. המשמעות בפועל היא העברת האחריות הרפואית והמשפטית לכתפי המטופל עצמו - מצב שעלול לסכן את חייו ולהותירו חשוף במקרה של סיבוכים.

קופות החולים

קופות החולים - מקבלות מהמדינה תקציב ייעודי ומוגדר מראש לצורך מימון שירותי דיאליזה למטופלים. מדובר בתקציב "צבוע" – כספים שהמחוקק קבע במפורש כי יוקדשו אך ורק למטרה זו, ולא ישמשו לכל צורך אחר.
אולם בפועל, התקציב שמגיע לקופות מועבר רק בחלקו למכוני הדיאליזה. חלק מהכסף נשמר ומשמש לצרכים אחרים של הקופות, ובכך נגרע מהיקף השירות שניתן למטופלים עצמם. התוצאה היא פגיעה ישירה באיכות השירותים: במקום לנצל את התקציב להרחבת שירותים חיוניים – כגון דיאליזה ביתית בליווי אחות מוסמכת, רכישת ציוד מתקדם, או שירותים לוגיסטיים והיערכות פיזית לביצוע דיאליזה ביתית - כספים אלה מופנים למטרות אחרות שאין להן קשר ישיר לדיאליזה.
התנהלות זו עומדת בניגוד גמור לכוונת המחוקק, שפעל מתוך מטרה להבטיח שמטופלי הדיאליזה יקבלו טיפול מיטבי, ולמנוע מצב שבו האינטרסים הכלכליים של הקופות גוברים על הצרכים הרפואיים של המטופלים.

מכוני הדיאליזה

מכוני הדיאליזה, שהם גופים פרטיים עסקיים שכל הכנסותיהם נובעות מהתקציב המועבר אליהם מקופות החולים, פועלים במבנה שמטבעו יוצר ניגוד עניינים מובהק: אין להם כל תמריץ להיאבק על טובת המטופל או להשקיע בשיפור איכות השירות, שכן ככל שיספקו טיפול איכותי, מתקדם ומקיף יותר - רווחיהם יקטנו, ואילו ככל שיספקו טיפול בסיסי ונחות יותר - יגדלו רווחיהם. מצב זה מביא לכך שהאינטרס הכלכלי של המכונים מנוגד לאינטרס של המטופלים לקבל טיפול מתקדם ואיכותי.

ביחד נביא את השינוי !

דיאליזה היא לא משחק ילדים ולא עוד "שירות ביתי" שיכול להתבצע לבד. אנחנו, המטופלים והצוותים המקצועיים, יודעים שהטיפול הזה מציל חיים – ושהוא חייב להיעשות בליווי מקצועי צמוד.

כדי שזה יקרה – אנחנו צריכים אתכם.

ככל שיותר מטופלים ואנשי צוות יצטרפו, כך נוכל לדרוש ממשרד הבריאות וקופות החולים שירות בטוח, מקצועי ושוויוני – גם בבית.

הצטרפו עכשיו לפורום הדיאליזה הביתית